רגולציות בינלאומיות וה - GDPR

ה-GDPR (General Data Protection Regulation) הוא התקן הבינלאומי המרכזי והמשפיע ביותר בתחום הגנת הפרטיות, שפותח על ידי האיחוד האירופי ונכנס לתוקף בשנת 2018. התקנה נועדה להעניק שליטה רבה יותר ליחידים על המידע האישי שלהם, לקבוע סטנדרטים אחידים להגנה על נתונים ברחבי האיחוד האירופי, ולהבטיח שקיפות ושמירה על זכויות משתמשים בעידן הדיגיטלי. ה-GDPR משמש כדגם עולמי לחקיקת פרטיות, ומדינות רבות, כולל ישראל, מבצעות התאמות על בסיס עקרונותיו כדי להבטיח תאימות לתקנים בינלאומיים.

אחת הדרישות המרכזיות של ה-GDPR היא עיבוד נתונים על בסיס שקיפות והסכמה מפורשת של המשתמשים. בנוסף, התקנה מטילה חובות מחמירות על גופים האוספים ומעבדים נתונים אישיים, כגון שמירה על מינימום מידע נחוץ, ניהול מאגרי מידע בצורה מאובטחת, וזכות המשתמשים לגשת, לתקן ואף למחוק את המידע שלהם ("הזכות להישכח"). ה-GDPR כולל גם דרישות מיוחדות לדיווח על אירועי אבטחת מידע, ניידות מידע בין מערכות, ומינוי ממונה על הגנת נתונים בארגונים גדולים.

בישראל, החקיקה המקומית, במיוחד תיקון 13 לחוק הגנת הפרטיות, משקפת את עקרונות ה-GDPR במידה רבה. התאמות אלו נועדו לא רק לשפר את רמת ההגנה על המידע האישי, אלא גם לאפשר לארגונים ישראליים לפעול בשוק האירופי תוך עמידה בדרישות הרגולציה. למרות הדמיון, קיימים הבדלים בין שתי מערכות החוקים, כמו גישות שונות לזכות להישכח ולדרישות דיווח.

עמוד זה מציג את הדרישות המרכזיות של ה-GDPR, ההשפעה שלהן על ארגונים ישראליים, וצעדים מעשיים להתאמה לתקן. בכך, האתר מספק כלי ייעוץ והכוונה לארגונים המבקשים לנהל מידע אישי בצורה בטוחה ותואמת לתקנים הבינלאומיים המחמירים ביותר.